היימן מינסקי
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1919 שיקגו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוקטובר 1996 (בגיל 77) ראינבק, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
כלכלה |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
Alvin Hansen |
| מוסדות | |
  | |
היימן מינסקי (באנגלית: Hyman Minsky; 23 בספטמבר 1919 – 24 באוקטובר 1996) היה כלכלן יהודי-אמריקאי, שנודע בשל מחקריו בנושא מחזוריות בשוק ההון. מחקריו בתחום הכלכלה הקנו לו שם עולמי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מינסקי נולד ב-1919 בשיקגו למשפחה של מהגרים יהודים מהאימפריה הרוסית. הוא השלים תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת שיקגו בשנת 1941. בשנים 1943–1945 שירת בצבא ארצות הברית ולאחר תום מלחמת העולם השנייה סיים תואר שני (1947) ושלישי (1954) בכלכלה באוניברסיטת הרווארד. מינסקי עבד כעוזר הוראה של אלבין הנסן בהרווארד ובהמשך לימד במכון קרנגי לטכנולוגיה. בין השנים 1957–1965 מינסקי היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ומשנת 1965 עד פרישתו ב-1990 היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס[1].
מינסקי פיתח מודלים כלכליים אשר הדגימו כיצד פעילות של ספקולנטים מביאה להיווצרות בועות במשק הנתון בצמיחה כלכלית ובכך גורמות למיתון ולמחזוריות בשוק ההון. על פי מחקרים אלו הראה מינסקי כי בעתות של צמיחה, כאשר תזרים המזומנים של חברות גדול מתשלומי הריבית על החוב שלהן, נוצרת זמינות גדולה של אשראי בשוק וקיימת נטייה לריבוי השקעות ספקולטיביות אשר מובילות בתורן ליצירת בועות כלכליות ולמיתון כתוצאה מחוסר יכולת להחזיר חובות. מינסקי טען כי ללא רגולציה והתערבות פיסקלית ומוניטרית של הממשלה והבנק המרכזי, תנודתיות זו של שוק ההון היא בלתי נמנעת. כתוצאה מעמדות אלו נחשב מינסקי להוגה פוסט-קיינסיאני בולט.
היפותזת אי היציבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היפותזת אי היציבות היא התאוריה המרכזית של היימן מינסקי. ההיפותזה היא ניסיון להסביר מדוע משברים כלכליים מתרחשים בחמישים השנים האחרונות.
מינסקי ביקר את התפיסה הרואה במשברים כלכליים כשלי שוק במערכת כלכלית המייצבת את עצמה, וטען כי האופן בו בנויה הכלכלה מוביל באופן מובנה למשברים הולכים ומחריפים[2].
התזה המרכזית של מינסקי היא שככל שהתקופה יותר יציבה, הפרטים נוטים להתנהגות מסוכנת יותר ויותר, כיוון שהנטייה הטבעית של בני האדם היא לחשוב "מה שהיה הוא שיהיה"[3]. במרכז ההיפותזה של מינסקי עומד החוב הפרטי. מינסקי חילק את הלווים לשלוש קבוצות עיקריות:
- Hedge units - יחידות "מגודרות". פרטים או פירמות הלוקחים הלוואות באופן זהיר. יחידות המסוגלות להחזיר הן את הקרן ואת הריבית מתזרים המזומנים שלהם, במקרה ויש צורך להחזיר את החוב באופן מידי הן יכולות "להנזיל" נכסים בקלות[2].
- יחידות ספקולטיביות - יחידה "מהמרת". פירמות ויחידים המשקיעים בפרויקטים שמסוגלים להחזיר את תשלום הריבית מתזרים ההכנסות הצפוי של הפרויקט, אך את הקרן יוכלו להחזיר רק אם המחיר של הנכס שהשקיעו בו בעצמו יעלה, ואז ימכרו אותו ברווח[3].
- יחידות פונזי - בדומה להונאת פונזי, בה מובטחים החזרים גדולים ומהירים למשקיעים, שלמעשה ממומנים על ידי השקעות של הבאים בתור ליפול בפח, משקיעי פונזי לא יכולים להחזיר את החוב ואת הקרן של חובותיהם, ולוקחים חוב חדש על מנת לממן חוב ישן. משקיעי פונזי סומכים על האשראי הזול והזמין בתקופות של גאות כדי לממן השקעות שההכנסות מהן לא מכסות את הקרן, הריבית והוצאות נוספות שנובעות מההשקעה. יחידות הפונזי מחכות שמחירי הנכסים יעלו, ומעריכות שהעלייה במחיר תהיה גדולה מספיק כדי לממן את כל החובות הקודמים. לא תמיד מדובר בהונאה ממש, לעיתים מדובר בפירמות או פרטים שגלשו להתנהגות פונזי עקב שינוי ביכולת ההחזר שלהם[3].
בתקופות של גאות ויציבות האשראי הופך לזול והמחירים עולים. פירמות ופרטים מתחילים לחפש דרכים חדשות ויצירתיות לעשות רווח. ככל שהתקופה יציבה לאורך זמן ארוך יותר- הביטחון של הפרטים גדל, והם נוטים לקחת סיכונים הולכים וגדלים[2] כיוון שקיים תמריץ חיובי ללקיחת סיכונים- סיכון זוכה לתשואה גדולה יותר והשאננות משכיחה את הסכנה למשבר. המערכת הכלכלית יכולה להכיל אחוז מסוים של יחידות פונזי בלי להתמוטט, אך מרגע שמופר שיווי המשקל הזה, ויחידות פונזי תופסות חלק הולך וגדל- היציבות נמצאת בסכנה[3].
מרגע שמגיעים ל"שלב פונזי", בו יש כמות גדולה של יחידות פונזי, ישנם מספר גורמים שעשויים להפעיל את חוסר היציבות הפוטנציאלית- אפשרות אחת היא כי בנקים יסרבו לתת הלוואות נוספות ליחידות פונזי, כיוון שהחוב שלהן גדול מידי. אפשרות אחרת היא שתנאי ההלוואות ישתנו- העלאת הריבית עשויה להוביל למצב בו התשלום על החוב גדול מידי עבור יחידות הפונזי, והן לא יוכלו להחזיר את החובות הקודמים על ידי חובות חדשים. האפשרות השלישית היא ירידת מחירים- כיוון שפרטים רבים מידי סומכים על עלית המחירים להחזרת חובם, ירידת המחירים עלולה להקשות עליהם לעשות זאת.
כל אחת מהאפשרויות תפוצץ את הבועה של יחידות הפונזי, ותיצור "דיפלציית חוב"- התמוטטות של לווה אחד עשויה להפיל גם את המלווים לו, שלא יקבלו את ההכנסות הצפויות מהלוואות אלו, ולא יוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהם. כך יתחיל אפקט דומינו שישנה את האווירה מאופטימיות לפסימיות- השקעות יקטנו, צרכנים יקנו פחות מחשש שמשבר כלכלי בפתח. הפסימיות היא נבואה המגשימה את עצמה ומחמירה את הבעיה.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ון מיינארד קיינס, 1975
- לייצב כלכלה לא יציבה, 1986
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היימן מינסקי, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- היימן מינסקי, באתר SSRN
- פייננשל, הגרוע ביותר בהחלט לא מאחורינו, פייננשל טיימס, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hyman P. Minsky, Levy Economics Institute
- ^ 1 2 3 Flanders, M. June, It's Not a Minsky Moment, It's a Minsky Era, Or: Inevitable Instability, Econ Journal Watch 12(1), 2015, עמ' 84-105
- ^ 1 2 3 4 Wray, L. Randall: "Minsky Crisis." Working Paper No. 659. Annandale-on-Hudson, NY : Levy Economics Institute of Brad College, March 2011.